פוסט טראומה-אבחון פסיכיאטרי


פוסט טראומה- הפרעת חרדה בתר חבלתית

הערכה פסיכיאטרית לצורך אבחון של פוסט טראומה נדרשת לצורך קביעת טיפול או לצורך הערכת שיעור הנכות הנפשית. לא פעם נתקלתי בתיקים שבהם התבקשתי להגיש חוות דעת פסיכיאטרית ולקבוע קשר שבין אירוע ספציפי לבין ההפרעה הנפשית של אותו נבדק. למרות שבתיקו הרפואי מצאתי פעמים רבות את האבחנה של PTSD או הפרעה בתר חבלתית, לא ניתן היה לקבוע על סמך התסמינים המצויינים שם שאכן מדובר בהפרעת חרדה מסוג זה.

פוסט טראומה ניתנת להגדרה כהפרעה בתהליך הזיכרון.ישנן הפרעות  בזיכרון שאנחנו מכירים היטב ואנחנו מסוגלים להתייחס אליהם ברצינות גמורה. לדוגמא, דמנציה היא סוג של הפרעה בזיכרון יחד עם פגיעה בתיפקודים קוגניטיביים)  כמו של התמצאות, כישורי שפה ופגיעה במסוגלות לפתור בעיות ולהתייחס למצבים באופן ראוי ואפקטיבי. לעומת הדמנציה שמתאפיינת בפגיעה בזיכרון ובייחוד ביצירתו והטמעתו, פוסט טראומה היא תהליך הפוך לחלוטין. פוסט טראומה--זיכרון תמידי

פוסט טראומה – הזיכרון שלא מתפוגג

התהליך שבו זיכרון נוצר דורש מספר שלבים ההדדיות שביניהם מאפשרים לנו לזכור את החוויות, את החומר שאנחנו לומדים ולשלוף אותם במצב ובמקום שאנחנו צריכים אותו. כולנו יודעים שגם אם נעבור אירוע עצוב או מפחיד או אפילו משפיל, עם הימים נתאושש ממנו "עד החתונה זה יעבור". אבל בפוסט טראומה ישנה פגיעה ביכולת של התודעה שלנו לשכוח את החוויה הרגשית ואת הזיכרון העובדתי של האירועים. מפאת הפגיעה הזו בפוטנציאל שלנו להדחיק את האירועים שאנו מעדיפים להדחיק מהזיכרון, הזיכרונות יכולים להיות מאוד קשים וחזקים בעוצמתם ובמצוקה שהם גורמים לנו כאילו שהאדם חווה אותם שוב ושוב.

מהי פוסט טראומה?

פוסט טראומה, בשמה העברי , או באנגלית Post Traumatic Stress Disorder- PTSD  היא הפרעה שיש לה מספר קוים מנחים על מנת שתהיה אפשרות לאבחן אותה. שיטת האבחנה הנהוגה בישראל מתבססת על הקווים המנחים של ארגון הבריאות העולמי- ה WHO, ואילו השיטה האמריקאית, ה DSM קובעת במקומות אחרים בעולם. שתי התפישות האבחנתיות נלמדות בישראל. שתי שיטות האבחון קובעות את האבחנה (באופן כללי) : מצב של חרדה שנגרם לאחר אירוע קשה שבו חיים של אדם היו בסכנה ממשית. יחד עם האירוע שהוגדר ככזה, שנקבע בעוצמתו כמשמעותי צריכים להתקיים מספר תנאים, הראשון שבהם וההכרחי בשתי השיטות היא החוויה מחדש שיכולה להתבטא בחלימה חוזרת על האירוע, חלומות בהקיץ או חזרתיות של הזיכרונות באופן מטריד בלא יכולת לשלוט בכך.

התסמינים הנוספים שיכולים להיות הינם של הימנעות מהגירויים המזכירים את האירוע, רידוד תחושת השמחה ורגשות חיוביים אחרים ותקופות של ניתוק מהסביבה וחזרה לאותם אירועים כאילו התרחשו זה עתה. בנוסף לתסמינים הללו ניתן לישם לב שקיים שינוי באופן חשיבה ויש עוררות יתר שבאה לידי ביטוי בקושי לישון ובעצבנות ובדריכות יתר.

מה עם אלו שסובלים הפרעת חרדה מסוג פוסט טראומה?

באופן כללי, נשים מאובחנות יותר מאשר גברים כסובלות מפוסט טראומה. הפרעה זו עשויה להשתפר עם הזמן. בשל זאת יש שמכנים את ההפרעה כמצב של כשלון בהחלמה. למעשה המהלך הצפוי הוא החלמה ברוב המכריע של המקרים.

טיפול תרופתי ופסיכולוגי

לאחר תהליך אבחון פסיכיאטרי עוברים לשלב החלטה לגבי הטיפול. הטיפול המומלץ הינו משולב, לפי הסימפטומים השונים והמצוקה שנגרמת כך. נהוג לטפל בתרופות ממשפחת נוגדי החרדה ודיכאון כגון תרופות ממשפחת ה SSRI  , תרופות הרגעה ומשרות שינה, לפי הצורך. כמו כן טיפול פסיכולוגי יכול להיות לעזר רב ובעיקר בתסמינים של חרדה, העוררות וההימנעות שכה מאפיינים את הסובלים מהפרעה זו.

החשיבות שיש להפרעה זו

ישראל ידועה כאופנתית אחרי ארה"ב.  האופנות שמתחילות מעבר לים מגיעות אלינו באיחור אופנתי. מאחר ואין הפרעה נפשית שיש לה גורם מוגדר, למעט פוסט טראומה, ישנה עלייה בתביעות שמוגשות לחברות הביטוח לשם שיפוי בגין הפרעה זו. אין המדובר בעלייה בשכיחות ההפרעה אלא עלייה בשכיחות התובעים בגין הפרעה זו. עורכי דין (ואני לא ביקורתי) נוטים לנסות לקשור את ההפרעה הזו לאירועים שבגינם מוגשות תביעות לבית המשפט. לעתים קרובות עורכי הדין נסחפים בהתלהבות האבחנה ושוכחים את העובדה שהפרעה בתר חבלתית היא רק אחת מההפרעות שיכולות להיגרם לאחר אירועים קשים.
ישנם נתונים שמראים שעדשבעים אחוז מאלו שמגישים תביעות בגין אבחנה של PTSD, אינם סובלים מהפרעה זו. אין זה אומר שהם אינם לוקים משום מחלה …הכיוון הזה ברור. הנטייה להגיש תביעות וחוות דעת פסיכיאטריות לצורך הוכחת העניין  ברורה שכן אבחנה של הפרעת פוסט טראומה נתפשת ככזו ששוללת הפרעות נפשיות שיכלו להיגרם על ידי מצבים וגורמים אחרים.

העצות שיש לי לתת לאלו הסובלים מהפרעה נפשית כגון הפרעה זו דומה להמלצה שאני משיא לאנשים הסובלים מכל הפרעה אחרת. להתגבר על הסטיגמה, לא להיכנע לתחושת החוסר אונים והבושה. ללכת לחפש עזרה אצל מומחה בפסיכיאטריה. אבחון מהיר, טיפול מכוון ויעיל יכולים לשפר את המצב ואף להביא להבראה.